ככל הנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נעשה שימוש בזכוכית לצורך תיקון של ליקויי ראייה התרחש לקראת סוף המאה השלוש עשרה בפירנצה שבאיטליה.
המשקפיים הראשונים, שהורכבו מזוג עדשות קמורות, נועדו לתקן ליקוי הנקרא רוחק ראייה ורק כמה מאות שנים לאחר המצאת המשקפיים, נעשה גם שימוש בזכוכיות קמורות, על מנת לתקן ליקוי הנקרא קוצר ראייה.
לקראת סוף המאה השמונה עשרה, המציא המדען האמריקאי בנג'מין פרנקלין את העדשות הדו מוקדיות, הודות להן לא היה עוד צורך לעשות שימוש בשני זוגות משקפיים שונים (זוג אחד לתיקון קוצר ראייה וזוג נוסף לתיקון רוחק ראייה) ובתחילת המאה התשע עשרה, פותחו עדשות מיוחדות שהצליחו לפתור את בעיית האסטיגמציה (צילינדר).
כיצד פועלים משקפי ראייה?
על מנת שהתמונה שתתקבל במרכז הראייה במוח תהיה חדה וברורה, על קרני האור המוחזרות מהעצם עליו אנו ממקדים את מבטנו, להתמקד באזור מסוים הממוקם על פני הרשתית של העין, הנקרא מרכז הראייה. בדרכן לרשתית, עוברות קרני האור דרך שתי רקמות בעלות עוצמה אופטית, השוברות את קרני האור ומסיטות אותן לכיוון הרשתית. רקמות אלו נקראות הקרנית, הממוקמת בחלק הקדמי ביותר של העין ועדשת העין, הממוקמת מאחורי האישון שבמרכז הקשתית.
כל אחת מהרקמות אחראית לאחוז מסוים מתשבורת האור וכאשר כל אחת מהרקמות מבצעת את מטרתה באופן תקין, קרני האור מתמקדות בדיוק במרכז הראייה ברשתית. לעומת זאת במצבים שבהם אחת מהרקמות לא מבצעת את התשבורת באופן האופטימאלי, קרני האור יכולות להתמקד מעט לפני הרשתית (קוצר ראייה), מעט אחרי הרשתית (רוחק ראייה) או בנקודות שונות ומפוזרות (צילינדר או אסטיגמציה).
ככל שהסטייה ממרכז הראייה תהיה גדולה יותר, כך ליקוי הראייה יהיה חמור יותר (והמספר במשקפיים יהיה גדול יותר). כאן נכנסות לתמונה משקפי הראייה שכן תפקידן הוא לשנות את המיקוד של האור עוד לפני שהוא חודר לעין, באופן כזה שיתאים לתשבורת הלקויה של הקרנית ו/או העדשה. משקפיים בעלי עדשות קמורות כפי שציינו משמשים לתיקון של רוחק ראייה ואילו משקפיים בעלי עדשות קעורות משמשים לתיקון קוצר ראייה.
האם ניתוח להסרת משקפיים אכן מאפשר להיפטר ממשקפי הראייה אחת ולתמיד?
בניגוד לשמו של הניתוח, הרי שלא בכל מקרה ומקרה אכן ניתן יהיה להיפטר מהמשקפיים אחת ולתמיד לאחר הניתוח. בניתוח להסרת משקפיים משנים למעשה את צורתה של הקרנית על ידי שיוף עדין שלה באמצעות קרני לייזר. קרני הלייזר מאפשרות לשנות את צורתה של הקרנית בהתאם לצורך, כלומר להפוך אותה לקמורה יותר במצבים של רוחק ראייה ולקעורה יותר במצבים של קוצר ראייה.
עם זאת, יש גבול מסוים שאותו אי אפשר לעבור בכל הקשור לעובי השיוף וזאת כיוון שקרנית דקיקה מדי היא קרנית לא בריאה, שעלולה לגרום לעיוות התמונה. לפיכך אם מדובר על אדם הסובל מקוצר ראייה או רוחק ראייה חמור במיוחד, ייתכן מאוד כי הניתוח יצליח לגרום לירידה במספר, אך לא להעלמת המשקפיים לצמיתות, קחו זאת לתשומת לבכם.
כמו כן אם מדובר בניתוח להסרת משקפיים, המבוצע לאחר גיל ארבעים לצורך תיקון רוחק ראייה, לרוב הבעיה לא תטופל באופן מלא וזאת כיוון שעד גיל ארבעים עדשת העין מסוגלת לפצות במידה מסוימת על תשבורת האור הלקויה בקרנית, אך החל מגיל ארבעים ואילך, העדשה מאבדת מגמישותה וכתוצאה מכך מיכולת הפיצוי שלה. אי לכך, ברוב המקרים לאחר גיל ארבעים חלה נסיגה הדרגתית של תוצאות הניתוח כשלעתים מדובר בנסיגה מלאה ולכן המנותחים לעתים צריכים לעשות שימוש במשקפי קריאה.