מדענים גילו את המנגנון ששולט על הדרך שבה תאי הסרטן מתפשטים בגוף. התגלית תוכל לעזור לרופאים להבין טוב יותר את התפשטות המחלה ותוכל להוביל לפיתוח תרופות משופרות למניעת גידולים משניים.

אחד מכל שלושה אנשים יאובחן כחולה סרטן במהלך חייו ותנועת תאים סרטניים מהגידול הראשי לשאר חלקי הגוף היא אחת הסיבות העיקריות לאופייה הקטלני של המחלה. כל גידול חדש, משמעותו התחלת סדרת טיפולים חדשה. מניעת התפשטותו של הגידול היא אחת המטרות העיקריות של חוקרי הסרטן.

במחקר חדש, בראשותו של דוקטור מייקל וואי (Michael Way) מהמכון הבריטי לחקר הסרטן, מצאו החוקרים דרך לשכפל מערכות הגנה של הגוף, שמנסות למנוע את התפשטותו של הגידול הסרטני.

הסרטן מתפשט אודות לחלבון שנקרא Mena, שנמצא בכמויות עודפות בכל הגידולים. החלבון השני, Tes, עוצר את התנועה הזו על ידי היצמדות ל-Mena, אך בדרך כלל כמות חלבוני Mena גדולה יותר, ולכן חלבוני Tes לא מצליחים לבצע את עבודתם כראוי. במחקר החדש, שפורסם בכתב העת Molecular Cell, מתארים החוקרים את המנגנון המולקולרי שבעזרתו חלבוני Tes נצמדים לחלבוני Mena. אם הם יצליחו לייצר תרופה שתחקה את הפעולה הזאת, היא תאפשר לרופאים להושיט יד לעזרה לחלבוני ה-Tes.

"הממצאים שלנו מציגים דרך חדשה לבקרת משפחה של חלבונים המעורבים בהתפשטות התאים, שתשנה את הדרך שבה החוקרים רואים מודלים קיימים של נדידת תאים – היבט חשוב של התפשטות הסרטן", אומר דוקטור וואי.

המחקר יצא לאור, בו בזמן עם סקר מומחים על נטל הסרטן הכלל עולמי. המספרים שפורסמו על ידי אגודת הסרטן האמריקאית מראים, שעד סוף שנת 2007 יהיו בעולם יותר מ-12 מיליון מקרים חדשים של מחלת הסרטן ו-7.6 מיליון מקרי מוות כתוצאה מהמחלה – כעשרים אלף מקרי מוות ביום. לפי המכון הבריטי לחקר הסרטן, בשנת 2005 מתו בבריטניה 150,000 אנשים ממחלת הסרטן, כאשר סרטן השד הוא הסוג הנפוץ ביותר.

מקור: The Guardian

מערכת IsraDoctor

מכל ההפרעות השכיחות בתחומי הפסיכיאטריה והנוירולוגיה במיוחד של ילדים ומתבגרים, מדורגת כיום הפרעת הקשב והריכוז עם או בלי היפראקטיביות בין המקומות הגבוהים והשכיחים ביותר.

מחקרים הוכיחו כי מדובר בכ-10% מהילדים וכ-6% מהמבוגרים. הסטטיסטיקה מצביעה על כך שרוב הסובלים מהפרעה זו הם בנים. בנות נמצאות ביחס של 5:1 מהבנים. ההפרעה גורמת לסובלים ממנה להשלכות ולקשיים רבים בתחומים האישיים, ההתנהגותיים, המשפחתיים, החברתיים, האקדמיים והתעסוקתיים.

מחקרים רבים הוכיחו כי ללוקים בהפרעה זו אין חסך ברמת האינטליגנציה להיפך לרובם יש אינטליגנציה גבוהה המקשה לעיתים מאד על הטיפול בגין רמות התסכול, הכעס, האשמה הגבוהות.

הוכח גם כי מדובר בהפרעה שאינה תוצאה של גורם אחד אלא של אוסף גדול ורחב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ואפילו חברתיים. ישנה השערה שמדובר בהפרעה עם מרכיב גנטי כלומר יתכן וההפרעה קיימת ונמשכת מדור לדור. קיימת תמימות דעים בין החוקרים כי הגורם המרכזי להפרעה הוא נוירו-ביולוגי המהווה שינויים במבנה המוח ואופי הפעילות החשמלית שלו.

לא מדובר בפגיעה מוחית. זו הפרעה דינמית ההולכת ומתפתחת עם הגיל (ילדות רכה, בית הספר היסודי, התיכון, הצבא והבגרות).

קיימת חשיבות רבה ביותר לאבחון מוקדם של ההפרעה על ידי רופאי ילדים מומחים בתחום ההתפתחות והפסיכולוגיה של הילד. למרות שאין כיום מבחן אחד באמצעותו ניתן לאשר או לשלול את ההפרעה מקובל כי האבחון חייב להתבסס לפחות על 3 מרכיבים : 1) הערכת רפואית קלינית מלאה. 2) הערכה מובנית באמצעות שאלונים מבוקרים להורים ולצוות החינוכי. 3) בדיקה אובייקטיבית של יכולת התפקוד כגון: מבחן T.O.V.A .

הסימפטומים הנפוצים ביותר של הפרעות קשב וריכוז לפיהם ניתן לחשוב על קיום ההפרעה ולפנות לאבחון מקצועי הם :

• אי שקט ופעילות יתר.
• תגובתיות מהירה לגירויים = פתיל קצר.
• הסחת דעת והפרעות במיקוד תשומת הלב.
• ירידה ביכולת הריכוז בביצוע מטלות.
• קושי בביצוע מטלות ברצף.
• קשיים ביכולת ארגון הזמן וניהולו.
• חוסר סדר וארגון.
• הפרעות בקואורדינציה.
• הפרעות בשינה.
• דיבור מהיר, לא ברור ולא ממוקד בנושא.
• מעברים חדים מנושא לנושא.
• הפרעות בזיכרון ובחשיבה.
• אלימות והתפרצויות זעם.
• חוסר סבלנות.
• קשיים בקריאה, כתיבה, בהבנה ובחשבון.
• דיכאון.

ניתן לומר כי בהפרעות הקשב והריכוז נמצא שלושה מרכיבים עיקריים:1) ליקוי בקשב 2) פעילות יתר 3) אימפולסיביות.

תהליך האיבחון

לאיבחון מדוייק של ההפרעה ישנה חשיבות רבה מאחר ולעיתים לסימפטומים דומים יכולות לגרום סיבות אחרות כגון: מחלות גנטיות שונות, מחלות פסיכיאטריות, קשיי למידה הנובעים מפיגור שכלי קל, תסמונת טורט. אבחון נכון ומדויק יכול למנוע התפתחות של הפרעות פסיכיאטריות עתידיות

במידה והורים ו\או הצוות החינוכי מזהים חלק מהסימפטומים שצוינו לעיל, חשוב, כדאי ורצוי לפנות לגורמים מקצועיים מוסמכים (רופאי ילדים, פסיכולוגים המומחים להתפתחות הילד) לצורך ביצוע הערכה קלינית, פסיכו-דידקטית. ניתן לבצע אבחונים אלו במסגרות טיפוליות ציבוריות או פרטיות.עלויות האבחון וההערכה הקליניים הן פועל יוצא הגורם המבצע ומורכבות האבחון.

הטיפול בהפרעות קשב וריכוז מורכב למדי ועל מנת להשיג אפקטיביות טיפולית חשוב כי יהיה רב מערכתי, מקצועי שיכלול את ההיבט הביולוגי- רפואי = מרכיב תרופתי מבוקר.

ההיבט הפסיכולוגי והחברתי

הטיפול המוצלח יותר יהיה זה שיותאם לפרופיל הפסיכופיזיולוגי של הילד, לכישוריו האישיים, לצוות החינוכי ולאפשרויות המשפחה. חשוב ביותר כי ההפניות לטיפולים משלימים חייבות להינתן על ידי הרופא המומחה. על מנת למנוע סיבוכים ותופעות לוואי חשוב ביותר כי תרופת הריטלין תינתן אך ורק על ידי רופאים מומחים בתחום ההתפתחות והפסיכולוגיה של הילד.

סוגי הטיפול האלטרנטיביים בהפרעות קשב וריכוז רבים ושונים כגון: דיקור,הומיאופתיה, נטורופתיה, צמחי מרפא, פרחי באך, שיאצו, אלבאום, טומטיס, טיפול באמצעות יצירה והבעה, טיפול באמצעות בעלי חיים, דיאטות שונות, תוכנות מחשב, ביופידבק וניורופידבק וכד'.

מן הראוי לציין כי מחקרים רבים בתחום הפרעות הקשב והריכוז הוכיחו כי שיטת הביופידבק ובמיוחד הנוירופידבק מאחר והיא מבוססת על הרפואה-ביולוגיה, הפסיכולוגיה והטכנולוגיה, למעשה מלמדת יכולת לשלוט בצורה רצונית ולשנות את הליקוי בפעילות המוחית בצורה התנהגותית לצורך פיתוח ושיפור יכולת הריכוז ללא שימוש בתרופה ולכן אין תופעות לוואי. ברור כי תחום הרפואה המשלימה לא נחקר מספיק מה גם שמקצוע הרפואה עצמו אינו מהווה עדיין מדע מדויק וחד משמעי. סוגי הטיפול הרבים גורמים לעיתים קרובות לבלבול אצל אותם הורים נואשים ומודאגים המוכנים להשקיע זמן וכסף בחיפוש ומציאת עזרה ופתרון להפרעת הקשב והריכוז של ילדיהם.

לסיכום

לעניות דעתי ולאור ניסיוני הקליני הרב, חשוב ביותר כי הטיפול בהפרעות קשב וריכוז יתחיל אך ורק לאחר אבחון מקצועי, יהיה מערכתי ויכלול צוות רב מקצועי בפיקוח גורם מרכז מעריך אחד. סוג הטיפול יקבע בהתאם לשיקולי הדעת של הצוות המקצועי . יש לראות בהורים חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי, לתת להם הדרכה, הנחייה והרבה תמיכה.

במידה ואכן התהליך האבחוני והטיפולי יהיו כפי שאני מציע אין לי כל צל של ספק כי הסובלים מהפרעות קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות שיש להם הרבה כישורים ויכולות ייחודיים יצליחו להגשים ציפיותיהם בתחום האישי, המשפחתי, החברתי, האקדמי התעסוקתי ויהוו תרומה משמעותית ביותר לקהילה.

מאת דר' יגאל גליקסמן

לשאלון אנימציה לאבחון הפרעת קשב וריכוז, לחץ כאן

חוקרים מהמרכז הרפואי הדסה הכשירו קרקע חדשה במחקרים בתאי הגזע, על ידי הזרקת תאי הגזע, שגודלו במעבדה, בחולים הסובלים ממחלות נוירולוגיות.

נוירולוגים מהדסה, שעובדים תחת הנחייתם של פרופסור דימיטריוס קרוסיס בכיר בהדסה ומנהל המרכז החדש לטרשת נפוצה, בשיתוף עם פרופ' שמעון סלוין, לשעבר מנהל המחלקה להשתלת מח עצם והמעבדה להשתלת מח עצם בהדסה, מצאו כי ניתן להוציא מהחולים תאי גזע ממח העצם, לבודדם בתנאים מיוחדים ובתוך חודשיים להגדיל את מספרם, עד ליותר מ- 50 מיליון. טיפול שפותח בהדסה, הנמצא בשלב מחקרי, נוסה עד כה ב-26 חולי טרשת נפוצה ו-ALS (מחלת ניוון שרירים). במסגרת התהליך נלקחים מן החולה תאים מזנכימליים (תאי גזע בוגרים) ומושתלים על ידי דיקור מותני לעמוד השדרה (אל תוך נוזל השדרה של מערכת העצבים המרכזית), כאשר כל חולה משמש כתורם לעצמו. התאים המושתלים מסומנים לצורך מעקב ובדיקה שאכן הגיעו ליעדם בגוף החולה.

לדברי קרוסיס, זאת הפעם הראשונה שבה בוצע ניסוי בתאי גזע מהסוג הזה. "מטרות המחקר העיקריות היו לבחון את יעילותו ובטיחותו של הטיפול הזה, מאז נוסה בפעם הראשונה". בשנתיים האחרונות ביצע פרופ' קרוסיס ניסוי קליני אצל חולים עם טרשת נפוצה ו-ALS. רוב החולים שעברו את התהליך, מדווחים על שיפור במצבם, מסר פרופסור קרוסיס.

עד כה לא נצפו תופעות לוואי מיוחדות, והטיפול הוכתר כהצלחה. דבר מעודד נוסף, הוא שהחולים הציגו שיפור ניכר בסימפטומים הקליניים, ובכך סללו את הדרך לניסויים קליניים עתידיים, ציין פרופסור קרוסיס.

מרבית המטופלים דיווחו על התייצבות מצבם ואפילו על שיפור בתפקוד, במיוחד בשליטה על סוגרים, שרירי ידיים, רעידות ויציבות בהליכה. חולי ALS המשיכו להראות סימני התדרדרות, אם כי בקצב נמוך יותר.

רוב האנשים שמעו ששוקולד טוב עבורם. אך כעת, כתב עת רפואי The Lancet מפוצץ את בועת השוקולד הזאת.

כתב העת The Lancet פרסם השבוע, שלא יהיה "טיפול מתוק" למחלות לב בזמן הקרוב. למעשה, מחדדים העורכים, הדבר היחיד שהופך את השוקולד לטוב עבורנו, הוא אנטי-אוקסידנט הנקרא פלאוונול, שגם אחראי לטעם המריר של השוקולד. יצרני ממתקים לעיתים מוציאים את הפלאוונול ומפשיטים את השוקולד מסגולותיו הרפואיות. גרוע מזאת, לרוב, התוויות אינן מציינות האם המוצר מכיל פלאוונול או לא, מה שמקשה עלינו להבין האם יש בכלל תועלת בריאותית בחתיכת שוקולד הזו.

הידיעה המדכא הזאת מגיע חודש לאחר שכתב עת רפואי של אגודת לב האמריקאית, Circulation, גרם להתרגשות רבה, כאשר דיווח על מחקר שנערך בעשרים ושניים חולים שעברו ניתוח להשתלת לב שחלקם קיבלו שוקולד אמיתי וחלקם קיבלו שוקולד מזויף. כעבור שעתיים בלבד, אחרי שאכלו מהשוקולד האמיתי, המטופלים נבדקו ונמצא שחל שיפור בזרימת הדם, תפקוד כלי הדם ופחות קרישת דם, בהשוואה לאוכלי הפלצבו (השוקולד המזוייף) שלא חל בהם שום שינוי.

דיווחו של כתב עת Circulation הוא האחרון בשרשרת מחקרים הטוענים לתועלת בריאותית של השוקולד. אנטי-אוקסידנט, פלאוונול, שנמצא בשוקולד דומה לזה שנמצא גם בתה, יין אדום, חלק מהפירות והירקות, וסוגי מזון אחרים הידועים בהשפעתם הטובה על הלב.

כדי להגדיל את הסיכוי לקבל ממתק עשיר בפלאוונול, עדיף לחפש ממתקים עם שוקולד מאוד כהה, שמכיל מעט מאוד תוספים. ככל ששוקולד כהה יותר, כך גדלים הסיכויים שהוא עשיר פלאווונול. חטיף שוקולד כהה טיפוסי מכיל 53.5 מיליגרם של פלאוונול. חטיף שוקולד חלב מכיל פחות מ-14 מיליגרם ושוקולד לבן אינו מכיל כלל פלאוונול.

אך גם אם חטיף השוקולד שלכם יהיה מפוצץ בפלאו ונול, הוא לא יהפוך לתרופת פלא. רוב המחקרים מראים על יתרונות מצומצמים באכילת שוקולד, ולמרות שהוא טוב עבורנו, עדיין נצטרך לדאוג לקלוריות ושומן.

"אם תשאלו אותי מה יותר חשוב, מעט פעילות גופנית כמו הליכה או אכילת שוקולד, אני אבחר בהליכה" אומר דוקטור ג'ייקוב שאני, יו"ר מהמכון לב רמב"ם בברוקלין, ניו יורק. "אינני חושב שבעתיד הקרוב אנחנו נמליץ לכל מטופל ללכת ולזלול שוקולדים. הדבר נשמע טוב מדי כדי להיות נכון".

מקור: New York Times

מערכת IsraDoctor

פרויקט הגנום האנושי אפשר לנו לחקור מה יש ב-DNA שלנו שעושה אותנו לאנושיים. השנה, המדענים התחילו לטפל בשאלה חדשה: מה הם ההבדלים הקטנים בקוד הגנטי שהופכים אותנו לשונים.

חקר הצירופים השונים שמרכיבים את שלוש מיליארד ה"אותיות" של קוד ה-DNA, ומה הם מגלים על תכונות האישיות ורגישות למחלות, הוכר כפריצת דרך של השנה על ידי כתב העת Science.

"במשך שנים שמענו עד כמה אנשים דומים אחד לשני ואפילו לקופים" אומר רוברט קונץ', עורך ראשי בכתב העת Science. "בשנת 2007 התפתחויות במספר חזיתות הדגימו עד כמה ה-DNA משתנה מאדם לאדם. זהו צעד ענק שישפיע על המון דברים, מאיך שהרופאים מטפלים במחלות ועד איך שאנחנו רואים את עצמינו ומגנים על פרטיותנו."

על ידי השוואת הבדלים קטנים ב-DNA של הרבה אנשים, הצליחו החוקרים לעלות על עקבותיהם של יותר מחמישים גנים הקשורים לסיכוים מוגברים לתריסר מחלות שונות, סרטן מעי הגס, דלקת פרקים, מחלות לב וסוכרת ועוד.

חוקרים אוסטרלים היו מעורבים במחקר הראשון והגדול מסוגו על סרטן השד, שבו נותח ה-DNA של כמעט חמישים אלף נשים מכל העולם, כעשרה אחוזים מהן נשים אוסטרליות.

פרופסור גרהאם גילס, מנהל המרכז האפידמיולוגי לחקר הסרטן, אמר שהמחקר זיהה פגמים גנטיים שמעלים אך במעט את הסיכוי לסרטן השד, אבל מכיוון שהם מאוד נפוצים הם יכולים לגרום ליותר מקרים של סרטן מאשר גנים שמעלים בהרבה את הסיכון לסרטן.

פרופסור גילס אומר שככל שירדו המחירים, הטכנולוגיה תוביל את תחום הרפואה הפרטית, בה כל אחד יוכל לקבל ניתוח ה-DNA שלו כדי לקבל תמונה כוללת המציגה הסיכונים למחלות, והשינויים בסגנון חיים שיש לעשות כדי לקבל את הטיפול המתאים.

מערכת IsraDoctor

אוהבי הקפה והתה יכולים להקטין במעט את הסיכון לפתח סרטן כליה, כך רומז מחקר חדש.

הממצאים, שמבוססים על ניתוח של שלושה עשר מחקרים קודמים, מציין שקפה ותה יכולים להגן בפני סרטן כליה, בעוד שלחלב עצמו אין כל השפעה על הממצאים.

בכל המחקרים, אנשים ששתו שלוש או יותר כוסות קפה ביום, היו בסיכון נמוך יותר של שישה עשר אחוזים לפתח סרטן כליה לעומת אנשים שממוצע שלהם עמד על פחות מכוס אחת ביום. ואלה ששתו כוס אחת של תה ביום, נהנו מהפחתה של חמישה עשר אחוזים בסיכון לחלות במחלה לעומת אלה שלא שתו. הממצאים פורסמו בכתב עת International Journal of Cancer.

בעוד שהמחקר אינו יכול להצביע על כך שהקפה והתה מפחיתים את הסיכון לסרטן כליה באופן ישיר, ישנן לא מעט סיבות מדוע המשקאות יכולים מועילים.

לדוגמא, מסבירים החוקרים, קפה ותה מעלים את רגישות הגוף להורמון המבקר את רמת הסוכר בדם – האינסולין, וחוקרים מאמינים שרמות אינסולין, לאורך זמן יכולות להשפיע על הסיכונים לסרטן כליה.

כמו כן, קפה ותה מכילים אנטי-אוקסידנטים, חומרים נגד חמצון, שיכולים לעזור להגן על התאים בכליה מנזק שנוצר בעקבות הסרטן.

לצורך המחקר, החוקרים שילבו תוצאות של שלושה עשר מחקרים ארוכי תווך שכללו כ-530,000  נשים וכ-244,483  גברים. כל מחקר אסף מידע אודות הדיאטות של המשתתפים בתחילת המחקר ועקב אחריהם במשך שבע עד עשרים שנים.

צריכת קפה ותה נקשרה להפחת הסיכון לסרטן כליה אפילו כאשר החוקרים התחשבו במספר גורמים הידועים כמשפיעים על הסיכון למחלה, כגון: השמנה, עישון ולחץ דם גבוה.

החוקרים ציינו, שיש צורך במחקרים נוספים על מנת להבין מדוע קפה ותה יכולים להגן מפני המחלה.

מקור: Reuters

מערכת IsraDoctor

פציעות גב רבות מתרחשות במהלך הרמת חפצים. ניתן לצמצם את הסיכון לפציעה על ידי עמידה בכללים אלו:

תכנן את ההרמה והתכונן אליה

לוקח רק מספר רגעים לפני ההרמה לשם ביצוע בדיקת בטיחות קטנה. לעומת זאת, ההחלמה מפציעת גב עלולה לקחת זמן רב (מספר שבועות או חודשים ובמקרים מסוימים אפילו שנים). לכן ודא לפני ההרמה שמסלול נשיאת החפץ בטוח ופנוי. לפני ההרמה עצמה, קח רגע לעצמך ותחשוב על מה שאתה הולך בדיוק לעשות.

מקם את רגלך כך שבסיס התמיכה שלך יהיה רחב

ניתן לעשות זאת על ידי מיקום הרגליים לפחות ברוחב הכתפיים. הדבר מוריד את מרכז הכובד של הגוף ומגביר את היציבות.

החזק את החפץ קרוב לגופך

שמירה על החפץ קרוב לגופך מורידה את הלחץ מעמוד השדרה ומשרירי הגב. שרירי הגב, עמוד השדרה והידיים הם החלקים הבונים את המנוף של הגוף (שבעזרתו מרימים חפצים). הכוח הדרוש לשם הרמת חפץ הוא נמוך יותר אם החפץ קרוב יותר לנקודת המשען. אם החפץ רחוק מדי מהגוף, השרירים הפועלים על עמוד השדרה יצטרכו לעבוד קשה יותר כדי לעזור בהרמה. הדבר עלול לגרום ללחץ גדול מדי על השרירים הפועלים על עמוד השדרה, ולגרום לפציעה.

שמור על המנח הניטראלי של עמוד השדרה

על ידי הנעת האגן סביב צירו. פלג הגוף העליון נע לפנים, כאשר עמוד השדרה נשאר במנח הניטראלי. זכור את המנח הניטראלי כל הזמן.

בצע את ההרמה כך שעיקר הכוח יגיע משרירי הרגליים

על מנת להפחית את העומס מהגב ועמוד השדרה השתמש בשרירי הרגליים (הגדולים והחזקים יותר) להרמת החפץ. כאשר אתה מרים את החפץ כופף את הברכיים, כך כאשר תתרומם עיקר העומס יהיה על שרירי הרגליים ויופחת העומס מהגב.

הימנע מסיבוב (צידי) ומכפיפה של הגב בו זמנית

לשילוב תנועות זה אפקט מזיק במיוחד לעמוד השדרה. כדי להימנע מסיבוב צידי, סובב את הרגליים כדי להשלים את ההרמה.

השתמש בעזרה במידת הצורך

אם החפץ כבד מדי או גדול מדי, אל תהסס להשתמש בעגלה! אל תשחק אותה קשוח מדי או עסוק מדי מכדי לבקש עזרה. השתדל להימנע מהרמת משאות גדולים או כבדים מדי.

הימנע מתנועות פתאומיות

בצע את ההרמה בצורה איטית, כך גופך יתאים את עצמו למשקל המורם (יגייס את היחידות המוטוריות של השרירים הנחוצות להרמה) ולדרך שהוא אמור לעבור. תנועות פתאומיות עלולות לגרום לשינוי בחלוקת העומס על השרירים וליצור מצב ששריר מסוים לא גייס מספיק יחידות מוטוריות כדי לעמוד בעומס המוטל עליו ולהפצע.

הבשורות הרעות: הטמפרטורה שנוצרת בשק האשכים ברכיבה על אופניים, הלחץ והחבטות שהאשכים סופגים מהכיסא - עלולים להשפיע לרעה על ספירת הזרע. הבשורות הטובות: התופעות לא מאפיינות את הרוכב הממוצע

רבות נרמז על הקשר בין רכיבה ממושכת על אופניים לבין פגיעה ביכולת הרבייה, אך סדרת מחקרים שפורסמה בעיתון רפואי מוביל בתחום (Journal of Sexual Medicine) שופכת מעט אור על הנושא. כתבה זו תנסה להציג את עיקרי הממצאים המצטברים, אשר חלקם מפתיעים וחלקם כלל לא, וכן תיתן טיפים להמשך חיים פוריים.

קודם כל, יש לזכור שלמרות התהיות שהתעוררו לגבי פגיעתה של רכיבה ממושכת על יכולת הפריון, הרי יש יותר הוכחות לכך שרכיבה משפרת את הבריאות הכללית, בייחוד לאור תרומתה לסבולת לב-ריאה. כאשר גבר מרגיש תחושת נימול באזור המפשעה, בעיקר באזור אשר לחוץ לכיסא האופניים, זה לא מצביע בהכרח על פגיעה ביכולת הרבייה. גם במקרה שיכולת זו פוחתת קלות, עדיין לרוב רוכבי האופניים יהיו מספיק זרעונים בתנועה, שיספיקו להפרות את הביצית המצפה להם בכיליון עיניים בסוף המסלול.

הרוכב הממוצע אינו רוכב מרחק אשר צריך לגרום לו דאגה בקשר ליכולת הפריון שלו. לא רק זאת, היתרון של רכיבה על אופניים מבחינת שיפור סבולת לב-ריאה מגמד את הפגיעה האפשרית בתפקוד המיני. פוריות בדרך כלל משקפת גם מצב בריאות כללי. אם האדם בריא ומנהל אורח חיים בריא, רוב הסיכויים שגם איכות הזרע שלו תהיה תקינה. הימנעות מהשמנת יתר והפחתת מתח נפשי הן גורמים חשובים בשמירה על פוריות בריאה, ורכיבה על אופניים עשויה להיות מרכיב חשוב בהשגת מטרות אלו.

עם זאת, על פי מחקר אחד, גברים שהשתתפו בתוכנית רכיבה במסלול הררי ממושך על משטח קשה היו חשופים יותר לספירות זרע נמוכות וכן לבעיות רפואיות באשכים, לעומת קבוצת בקרה שכללה גברים שאינם רוכבי אופניים. חשוב לציין, שהגברים שהשתתפו במחקר זה בילו ברכיבה יותר משעתיים ביום, ששה ימים בשבוע, במשך תקופה של שבע עד 28 שנים - הרבה יותר מכל רוכב אופניים ממוצע. באותו מחקר נמצא שספירת הזרע הנמוכה בקרב הרוכבים נבעה קרוב לוודאי מטמפרטורה גבוהה יותר בשק האשכים בעת המאמץ הפיזי, אשר הורסת זרע. הטמפרטורה היא הסיבה שהאשכים אינם באותו גובה ונמצאים בשק בעל יכולת ניידות מחוץ לגוף. כתוצאה מכך, כאשר טמפרטורת הגוף עולה, למשל בעת מחלת חום, האשכים יורדים בתוך השק על מנת להתרחק מחום הגוף, ולהיפך, כאשר לאדם קר שק האשכים מתכווץ והאשכים עולים לכיוון הגוף על מנת להתחמם.

עובדת היות האשכים לחוצים בין הגוף לבין כיסא האופניים בעת הרכיבה אינה מסייעת להם במיוחד. כאשר האשכים נחבטים שוב ושוב בכיסא שמתחתם, החבלות והזעזועים החוזרים ("מיקרו-טראומות") עלולים לגרום להיווצרות משקעי סידן בשק האשכים, ואלה לכשעצמם עלולים לגרום להצטלקות בכלי הדם באשכים ולירידה בתנועתיות הזרעונים. בנוסף, לחץ ממושך עלול לפגוע בעצבים אשר עוברים בחיץ הנקבים (פרינאום - האזור שבין שק האשכים לבין פי הטבעת) וכן באספקת הדם לאיבר המין. הפגיעה באספקת הדם לאחר רכיבה ממושכת עלולה להשפיע גם על איכות הזקפה, בייחוד לאחר הרכיבה עצמה. יכולת הזקפה מתאוששת בדרך כלל לאחר שעה-שעתיים, אם כי לעתים מגיעים לפגיעה בלתי הפיכה. על כך בפירוט, במאמר נפרד.

יצרני האופניים הגדולים בעולם מודעים לבעיה זו ומנסים בסיוע מומחים מתחום הארגונומיה והאנטומיה לבנות מושבים שיגרמו ללחץ מופחת על אזור חיץ הנקבים. בשוק קיימים מגוון פתרונות מבחינת מבנה המושב, כמו חריץ ארוך במרכזו עד לקדמת הכיסא, שינוי בזווית המושב והשטחת הכיסא. העיקרון הוא, כאמור, הפחתת הלחץ באזור למינימום. גם אתרי האינטרנט מלאים בדגמים ושיפורים לכיסא הרכיבה, החל בציפוי ג'ל או סיליקון גמיש למושב בסכום פעוט ועד לדגמים חדישים במאות דולרים. בדגמים אחרים מבוצע שינוי במבנה האופניים כולו, והלחץ מוסר לחלוטין, על ידי שינוי מנח הישיבה.

קיימות דרכים נוספות למניעת נזק למערכת הרבייה:

* הפניית החלק הקדמי (ה"אף") כלפי מטה במספר מעלות בעת קביעת גובה המושב.

* ישיבה זקופה בזווית של 90 מעלות (בניגוד לישיבה כפופה קדימה בזווית חדה).

* תנוחת הישיבה של רוכב מקצועי היא אווירו-דינמית, תוך ישיבה על קצה המושב. לרוכב חובב מומלץ להימנע מכך תוך ויתור על מהירות מקסימלית.

*בעת התאמת גובה המושב יש לבדוק שהרגל אינה נמתחת לגמרי בעת יישורה, ושנשאר כיפוף קל בברך, המקל על נשיאת המשקל.

* עמידה תוך כדי רכיבה כל 10 דקות על מנת לשחרר לחץ למינימום ולחדש את זרימת הדם לאזור חיץ הנקבים.

* מומלץ להתרומם מעל המושב כאשר חוצים מסילת רכבת או מכשולים למיניהם, על מנת שהרגליים יספגו את הקפיצה ויפחיתו את הזעזועים לאזור הרגיש.

* יש לשים לב למקרים שבהם מופיעה תחושת נימול באזור.

ללא קשר לרכיבה על אופניים, יש דרכים נוספות להעלות את פוטנציאל הפריון, כגון הימנעות והפחתת צריכת אלכוהול ועישון, אשר ידועים כגורמים הפוגמים באיכות הזרע. גם סמים קלים, כגון מריחואנה וכן סטרואידים אנאבוליים (המשמשים ספורטאים רבים לבניית מסת שריר) פוגעים בבריאות הזרע. תא זרע מתפתח במשך תקופה של כשלושה חודשים, כלומר איכות הזרע בהווה משקפת את אורח החיים שלושה חודשים קודם. שיפור על כן יתרחש שלושה חודשים לאחר השינוי באורחות החיים.

רוכב אופניים שמרגיש כאב חוזר או נימול באזור החלציים בעת רכיבה ממושכת או כל מי שמודאג מפוטנציאל הרבייה שלו, מומלץ שיעשה בדיקת זרע פשוטה בהפניה מרופא המשפחה. במקביל, ניתן לערוך את השינויים שהוזכרו בכתבה. עצה נוספת היא לגוון את הרכיבה על האופניים על ידי אימון באופני ישיבה, שבהם אין כלל לחץ על אזור חיץ הנקבים, אלא רק על עצמות האגן. באופן זה גם ממשיכים ליהנות מהתועלת הגופנית באימון אופניים וגם נהנים מהרכיבה באוויר הפתוח ובחברת שותפים לאימון.

מאמר מאת דר' רפי חרותי

מערכת IsraDoctor

מחקר חדש טוען שנשים שעברו הפלה נמצאות בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת בעתיד או להולדת ילדים עם תת משקל.

הפלה בודדת משלשת את הסיכון ללידה מוקדמת בעתיד או הולדת תינוק במשקל מתחת ל-2.5 ק"ג. למשקל נמוך בלידה יש קשר חזק למקרי תמותה בשבועות הראשונים לאחר הלידה או בגיל הרך.

הסיכונים גדלים בצורה חדה אצל נשים שעברו מספר הפלות, בין אם מדובר בהפלה מתוכננת או הפלה טבעית. המחקר לא הבדיל בין שני סוגי ההפלות. בעבר, החוקרים נכשלו במציאת דפוסים עקביים בין הפלות לסיכונים בהריונות עתידיים. מחקרים אחדים הראו שהסיכון גדל ואילו אחרים הראו שאין שינוי.

קבוצת רופאים מאוניברסיטת Commonwealth בווירג'יניה, החליטו ליישב את הוויכוח על ידי שימוש בנתונים של יותר מ-45 אלף לידות.

נתוני לידות הוצלבו עם היסטוריה רפואית של האם. החוקרים השוו את הנתונים שקיבלו לנתוני לידות מתקופה מוקדמת יותר בין השנים 1959 ו-1966 , תקופה שבה הפלות היו הרבה פחות שכיחות ונשים הסתייגו מלהודות שעברו הפלה.

התוצאות, שפורסמו מכתב עת Journal of Epidemiology and Community Health, מראות שהפלה בודדת הכפילה כמעט פי שלוש את הסיכון ללידת תינוק בתת משקל; שתי הפלות מגבירות את הסיכון פי חמש ושלוש הפלות – פי תשע! הפלה בודדת הגבירה את הסיכון ללידה מוקדמת בעתיד בשבעים אחוזים, שתי הפלות הכפילו את הסיכון ואילו שלוש הפלות שילשו את הסיכון ללידה מוקדמת בעתיד.

התוצאות לא השתנו כאשר גורמים נוספים כגון: עישון, לחץ דם גבוה ושתייה מרובה נלקחו בחשבון.

ניתוח התוצאות יכול לרמוז לנו על הסיבות האפשריות. החוקרים הציעו שתי סיבות: כשל צוואר הרחם כתוצאה מנזק שנגרם מסיום הריון קודם, או נזק פנימי לצוואר הרחם והרחם עצמו כתוצאה מסיבוכים, כגון זיהומים.

הסיבה הראשונה נפסלה בגלל שמשקל נמוך בלידה נמצא גם במקרים של לידה מוקדמת וגם במקרים של לידה במועד מתוכנן. אם אי כשירות של צוואר הרחם היא הסיבה, אז סביר להניח שקשר חזק יותר היה נצפה עבור תינוקות שנולדו טרם הזמן.

לכן ההסבר המתקבל על הדעת, כפי שמציעים החוקרים, הוא שזיהומים ודבקויות בחלל הרחם מאיטות את גדילת תינוקות בעתיד.

החוקרים אומרים שלמרות שהמחקר הוא הגדול ביותר שנעשה עד כה בארה"ב, הוא מוגבל, הסיבה הבולטת ביותר היא שהנתונים לא הבדילו בין סוגי הפלות. אם נשים ביצעו הפלה בעבר, אך לא דיווחו עליה, הדבר מחליש את הקשר בין הפלות ללידות מוקדמות בעתיד.

בתגובה לפרסום המחקר, דובר הקולג' המלכותי למיילדים וגינקולוגים אמר, שהמחקר בוצע בקבוצה שאינה משקפת את האוכלוסייה הקיימת בבריטניה. הוא הוסיף, ששיטות רפואיות מודרניות יכולות להקטין את הסיכון ללידה מוקדמת או הולדת תינוקות בתת משקל אצל נשים שעברו הפלות.

מערכת IsraDoctor

מימין: פרופ. מיכאל דוד מנהל מחלקת עור – בי"ח בילינסון, מקבל מתנה מד"ר יוסף אלקלעי – יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין, על תרומת המחלקה במשך 50 שנה לתחום הדרמטולוגיה בישראל. צילום: חיים זהבי

מדענים מקולג' לרפואה על שם אלברט איינשטיין  גילו את הגנים שאחראים על שמירת השומן בתאים ובכך הצליחו לענות על אחת מהשאלות הבסיסיות ביותר בביולוגיה. ממצאיהם יוכלו להוביל לפיתוח אסטרטגיות חדשות לטיפול בהשמנה ומחלות הקשורות בה.

גנים האחראים על סנתוז שומן בתוך תאים נמצאו בעבר על ידי המדענים. אך חיפוש אחר גנים ששולטים על השלב הבא – "אריזת" שומן בתוך שכבת פוספוליפידים (תרכובת שומנית) וחלבונים  ויצירת כדוריות ליפידים – נמשך זה זמן רב.

"מסתבר, ששמירת השומן בכדוריות ליפידים הוא תהליך חיוני שמאפשר לתאים להשתמש בשומן כמקור אנרגיה", אומר דר' דוד סילוור, מחבר המחקר. חלוקת שומן לכדוריות מאפיינת את כל היצורים החיים, בין אם מדובר בשמרים או בבני האדם.  בבני האדם, כמובן, צבירת כמויות עודפות של הכדוריות ברקמת השומן מובילה להשמנה.

דוקטור סילוור ועמיתיו זיהו שני גנים חיוניים לאריזת השומן בתוך כדוריות ליפידים. הם קראו לגנים FIT1 ו-FIT2 (ראשי תיבות של Fat-Inducing Transcripts). לשני הגנים יש דמיון של חמישים אחוזים. רצף חומצות אמיניות של חלבוני FIT לא דומה לאף אחד מהחלבונים שנמצאו עד כה, מה שמציין שהגנים החדשים שייכים למשפחת גנים חדשה.

המדענים ערכו מספר ניסויים שונים כדי לוודא את תפקידם של FIT1 ו-FIT2 באגירת שומן. באחד הניסויים, הם "הכניסו" כמויות עודפות של שני הגנים לתאים אנושיים. בעוד שקצב סנתוז השומן נשאר זהה בשתי קבוצות התאים, קבוצת בקרה וקבוצת תאים "מוצפת" בגנים, מספר כדוריות ליפידים בתאים "המוצפים" עלה בצורה דרמטית, פי ארבע עד פי שש.

תוך שימוש בטקטיקה שונה להערכת תפקוד הגנים, המדענים דיכאו גן FIT2 בתאי שמן של עכבר (FIT1 אינו מבוטא בתאים אלה). הנימוק הוא: אם FIT2 הוא אכן חיוני להיווצרות כדוריות ליפידים, אז דיכוי FIT2 אמור לבטל הצטברות כדוריות ליפידים. בחינת תאי השומן גילתה שדיכוי FIT2 הוביל לירידה דרסטית בכדוריות ליפידים.

לבסוף, המדענים ביצעו ניסוי דומה לדיכוי הגן FIT2 בדג הזברה (Zebrafish). לתוך ביצי דג הזברה הוזרקו מקטעי DNA שתוכננו לדכא את הגן FIT2. לאחר מכן, כדי לזרז היווצרות כדוריות ליפידים בדגיגים בני שישה ימים, קיבלו הדגיגים מזון עשיר בשומן במשך שש שעות. למרות שהדגיגים הציגו התנהגות אכילה רגילה, בדיקת הכבד והמעיים שלהם הראתה היעדרות כמעט מוחלטת של כדוריות ליפידים.

"הממצאים האלה תמכו במסקנותינו שהגנים שגילינו חיוניים להצטברות כדוריות ליפידים בתאים", אומר דוקטור סילוור. "כעת, לאחר שזיהינו את הגנים ואת החלבונים שהם מייצגים, ניתן יהיה לפתח תרופות שיוכלו לווסת את פעולתם. תרופות אלו יכולות להיות בעלות ערך, לא רק לטיפול בהשמנה, אלא גם להפחתת הפרעות חמורות שנובעות מהשמנה, כולל סוכרת סוג 2 ומחלות לב.

מערכת IsraDoctor

וירוסים הם הגורמים לרוב מקרי ההצטננות והשפעת. ווירוסים מתפשטים כאשר אנשים בריאים שואפים טיפות זעירות שמתפזרות באוויר בגלל שיעול והתעטשות של אנשים חולים. במקרים אחרים ווירוסים מתפשטים ישירות, כאשר אנחנו נוגעים בדבר מה שיש עליו טיפות זעירות עם ווירוס ואחרי זה נוגעים בעיניים, אף או פה.

סימפטומים חמורים של הצטננות נמשכים לרוב כשבוע, אך השיעול יכול להמשך שלושה או ארבעה שבועות. הצטננות ילדים יכולה להימשך יותר זמן, שבוע עד שבועיים עם סימפטומים רגילים.

להצטננות יכולים לגרום יותר ממאתיים סוגים שונים של ווירוסים, שגורמים לזיהום ברגע שהם פולשים לגוף. אדם ממוצע מצטנן בממוצע פעמיים עד שישה פעמים בשנה.

שפעת נגרמת על ידי זנים שונים של שתי משפחת עיקריות של ווירוסים – סוג A וסוג B – שמשנות את תכונותיהן מדי שנה. ישנו גם סוג שלישי, סוג C, אך רק לעיתים רחוקות הוא גורם למחלות בבני אדם. זנים שונים מופיעים כל שנה, כך שאם גופכם יהיה חסין למחלת השפעת בשנה הנוכחית, לא בטוח שמערכת החיסונית שלכם תהיה יעילה בשנה הבאה. שפעת יכולה להימשך כשבועיים.

לרוב, הצטננויות קורות בחורף, אך יכולות להופיע בכל עת. השפעת מופיעה כמעט תמיד בחודשי החורף.

סינוסיטיס נמשכת בין 10 ל-28 ימים ולרוב מתרחשת לאחר הצטננות ואלרגיות. סינוסיטיס הינה דלקת של הקרומים הריריים בסינוסים. הסינוסים הם חללים בעצמות הגולגולת, תפקידם קשור בתהודה ובהפחתת משקל של הגולגולת. סינוסיטיס נגרמת בגלל אלרגיות או זיהומים ויראליים באותם החללים, ואינה דורשת נטילת אנטיביוטיקה. תסמינים שנמשכים מעל שבעה או עשרה ימים יכולים להיות תוצאה של זיהום בקטריאלי ואז ישנו צורך באנטיביוטיקה.

סוגי סינוסיטיס:

חמורה – נמשכת לרוב כשלושה שבועות.

כרונית – נמשכת לרוב כשלושה חודשים, אך יכולה להימשך יותר, אפילו שנים.

חוזרת – מופיעה מספר פעמים בשנה, לרוב בצורה חמורה.

אבחנה

להצטננות אין תרופה. מנוחה, תרופות נגד שיעול יכולות להקל על התסמינים. אנטיביוטיות אינן הורגות את הווירוסים שגורמים להצטננות. רוב האנשים הבריאים יכולים להתאושש מהצטננות ושפעת בכוחות עצמם. עם זאת, השפעת יכולה להיות מאוד מסוכנת לקשישים. ישנו צורך בבדיקה קפדנית של רופא במקרה וישנו חשש לשפעת שמופיעה אצל קשישים.

לטיפול בסינוסיטיס חמורה ניתן להשתמש באנטיביוטיקה לפי מרשם רופא.

מערכת IsraDoctor

הרבה פעמים כאשר מישהו מקבל מכה חזקה,  נוקע, מסובב או מעקם חלק מסוים בגוף, מייעצים לו לטבול את המקום במים חמים (להיכנס לג'קוזי, להיכנס לאמבט חם וכד'). יש משהו בחום ובמים שגורם לנו לחשוב שזה ישפר את המצב. הבעיה היא שבמקרים רבים חימום האזור הפגוע עלול להגדיל את הכאב ולהאריך את זמן ההחלמה.

הדבר מתרחש משום שבעקבות פציעה, מתפתחת דלקת הגורמת לנפיחות (בצקת), לחום, לאודם ולכאב באזור הפצוע. ניתן לראות זאת בצורה ברורה בפציעות רציניות (לדוגמה, נקע בקרסול), אך הדבר קורה בכל פציעה, גם בפציעות מיקרוסקופיות. הנפיחות נגרמת מדליפת נוזל מכלי דם קטנים, המצטבר ביו התאים. לנפיחות יש תפקיד הגנתי חשוב. היא גורמת לכך שכאשר מניעים את האזור הפצוע (הנפוח) יש כאב. המטרה של הגוף בגרימת הכאב היא למנוע את התנועה באזור הפצוע בטווח המיידי, כדי שהפציעה לא תחמיר. הבעיה היא שברוב המקרים יש עודף נפיחות (הנגרמת מהצטברות עודף נוזלים). הדבר גורם להארכת זמן ההחלמה והכאב.

ברגע שנפצעים ומתחילה נפיחות, המטרה שלנו היא לעצור ואף למנוע את הנפיחות (בו זמנית, יש להימנע מלהניע את האזור הפצוע כדי לא להחמיר את הפציעה), וזאת משום שכל עוד האזור נפוח, הרקמות באזור הפציעה ניזוקות (עקב הזנה לקויה של האזור הפגוע), דבר המאט את ההחלמה. כמו כן, ככל שהאזור נפוח יותר כואב יותר, והתנועה נעשית קשה, מסורבלת וכואבת יותר.

כאשר אתה מחמם את מקום הפציעה מייד לאחר הפציעה. אתה למעשה מגביר את הנפיחות. החימום מגביר את זרימת הדם למקום, דבר הגורם להתנקזות יותר נוזלים באזור הפציעה דבר הגורם להגברת הנפיחות והכאב (מנגנון הגנה של הגוף- הגוף מנסה למנוע את החרפת הפציעה).

לעומת זאת, כאשר מקררים את מקום הפציעה מייד לאחר הפציעה בעזרת קרח, יוצרים את האפקט ההפוך. הקרח עוצר את הנפיחות על ידי הקטנת נפח הדם המגיע למקום. הדבר גורם לכך שפחות נוזלים מתנקזים באזור הפצוע, והנפיחות קטנה.

ההמלצה לאדם שנפצע היא לשים על מקום הפציעה, מהר ככל האפשר, קרח. יש להמשיך לשים קרח על מקום הפציעה פעמיים-שלושה ביום עד לרדת הנפיחות (יכול לקחת כמה ימים). אצל אנשים עם פציעות/נקעים חוזרים, מומלץ לשים קרח לאחר כל אימון. כאשר שמים קרח, עדיף לבחור בקרח מרוסק, כדי שיתאים עצמו לאזור הפצוע, ויש להימנע מלהניח את הקרח ישירות על העור (כדי שלא יהיו כוויות קור).

לאחר רדת הנפיחות (יכול לקחת מספר שעות-ימים), לחימום האזור הפצוע יש תפקיד חשוב. החימום מגביר את חילוף החומרים ואספקת הדם באזור הפצוע. כתוצאה מכך פעולת תאי הדם הלבנים (נלחמים בגורמי הזיהום ומסלקים את התאים המתים באזור הפציעה), הזנת האזור וסילוק חומרי הפסולת ממנו משתפרים.

מבלי להניע את האזור הפגוע, לא תוכל לשמור על הכוח והגמישות, לא רק באזור הפצוע, אלא גם בשרירים הסמוכים המשתתפים בתנועה. ברגע שהנפיחות יורדת, יהיה לך קל יותר להחזיר המצב לקדמותו. לכן, עם רדת הנפיחות מומלץ להתחיל ולהניע את האזור הפצוע בצורה מבוקרת וזהירה עד לנקודה שהכאב מאפשר. גם לתנועה תפקיד חשוב בשיפור אספקת הדם לאזור הפצוע ובעזרה בתהליך ההחלמה.

זכור תמיד, במידה ויש ספק מה לשים קרח או חום, השתמש בקרח!!!

באדיבות האתר אולימפוס

הסיכוי של נשים עם משקל עודף להרות קטן ככל שמשקלן עולה, אלה הממצאים של מחקר חדש שפורסם על ידי חוקרים הולנדיים בכתב עת Human Reproduction.

מבין 3,000 נשים עם בעיות פוריות, נשים עם משקל עודף סבלו מירידה של ארבעה אחוזים בסיכוייהן להרות על כל יחידת BMI מעבר לרמה מסוימת. נשים שמנות היו בבעיה רצינית. האגודה לפוריות הבריטית ממליצה להימנע מהפריה חוץ גופית בגלל המשקל יתר.

בבריטניה, עולות רמות השמנה של מי שעתידות להיות אמהות, בקצב מהיר יותר משאר העולם.

רופאים יודעים כיצד ההשמנה משפיעה על סיכוייהן של נשים להרות באופן טבעי, אך הם מודאגים יותר מהסיכונים המוגברים לבריאותן של האמהות וילדיהן בשל משקל עודף.

מדד מסת הגוף (BMI) הוא יחידה סטנדרטית שבה המשקל (בקילוגרמים) מחולק בגובה (במטרים) בריבוע. כל ערך מעל 25 שמתקבל מהחישוב הנ"ל מצביע על עודף משקל, כאשר עוברים את ה-30, הדבר מצביע על השמנה.

כל הנשים במחקר הגיעו למרפאות פוריות, אך לא נמצאה סיבה ברורה לכישלונן להרות, מכיוון שכולן מבייצות באופן נורמלי.

ירידה מתמדת

המחקר מצא קשר ברור בין מדד מסת הגוף והסבירות להרות. הנתונים הוצלבו בין נשים בעלות BMI 21 עד 29, על כל נקודת BMI בין 30 ל-35 הייתה ירידה של 4% בשיעור ההריונות.

נשים שמנות מאוד, עם BMI מעל 35, סיכוייהן להרות נמוכים ב-26% עד 49% בהשוואה לנשים עם BMI 21 עד 29.

דוקטור יאן ווילם ואן דר סטיג, שהוביל את המחקר, אמר: "בשל שכיחות המתגברת של מקרי השמנה, הממצאים מדאיגים ביותר. אנחנו חושבים שנשים צריכות להיות מיודעות אודות סיכוייהן הנמוכים להרות בשל משקל עודף. לדעתנו, ירידה במשקל תגביר את הסיכוי להרות ללא טיפול מיוחד".

המלצת דחייה

עמדתה של האגודה לפוריות הבריטית, שהציגה קווים מנחים לעמיתיה בחודש שעבר – לדחות טיפולי פוריות לנשים במשקל עודף עד אשר הן תרדנה במשקל.

טוני רות'פורד, שעזר להכין את ההנחיות, אמר: "במהלך חמש שנים האחרונות ישנה עדות שהשמנה יכולה לפגוע בפוריותן של נשים. לפעמים ישנן החלטות קשות שצריך לקבל, וללא ספק אנו משתתפים בצערם של זוגות שמנסים להביא ילדים לעולם".

מקור: BBC News

מערכת IsraDoctor