אימוני התנגדות מגבירים את כוח השריר, הסיבולת, התפקוד היומיומי ואיכות החיים, ומפחיתים את התלות באחרים. לכן, אימונים אלו נחשבים ככלי חשוב בתכניות לשיפור הכושר הגופני. לאחרונה פורסם מסמך עמדה מטעם איגוד הלב האמריקאי כעדכון להמלצותיו משנת 2000, כך שמטפלים ומטופלים יוכלו להשתמש טוב יותר בכלי רב-ערך זה. המסמך מיועד כעקרון לרופאים ומטפלים אחרים, ולהלן עיקרי הדברים.

שיפור הכושר והבריאות

מסיכום מחקרים בנושא, נראה כי אימוני התנגדות משפרים מספר מדדים אשר בעלי משמעות קלינית. הם מגבירים את מסת העצם, מפחיתים את מסת השומן ומגבירים את מסת השריר, וכמובן - מגבירים מאוד את כוח השריר - בכל הגילאים. הם מפחיתים את התנגודת לאינסולין ואת רמות האינסולין הבזאליות, ומשפרים מעט את פרופיל השומנים בדם. הם גם מסוגלים לשפר את הכושר האירובי במידה מסוימת, להעלות את הקצב המטבולי ולשפר את איכות החיים. 

השפעה על מערכת הלב וכלי הדם

חשיבות אימוני ההתנגדות בקרב אנשים עם או בלי מחלת לב הודגם במספר סקירות בנושא. רוב המחקרים נערכו בקרב גברים, והמידע לגבי נשים מוגבל. ידוע כי אימוני ההתנגדות מעבים את שריר הלב, והתפקוד הסיסטולי והדיאסטולי נשמרים. לגבי כלי הדם ההיקפיים, חלק מהמחקרים הדגימו שיפור בתפקוד האנדותל.

אימוני ההתנגדות מפחיתים מספר גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, ומפחיתים תמותה מכלל הסיבות. אין מחקרים אשר הדגימו כי אימוני התנגדות מפחיתים את הסיכון לפתח סוכרת (לעומת מחקרים המראים כי פעילות אירובית כן מסוגלת - ג.ד.), אולם בנוכחות המחלה, אימונים אלו מפחיתים מרמות האינסולין ומרמות HbA1c. לגבי לחץ דם, שתי מטה-אנאליזות בנושא הראו כי אימוני כוח מפחיתים בממוצע כ- 3 ממ"כ מלחץ הדם הסיסטולי וכ- 3.5 ממ"כ מהדיאסטולי. בקנה מידה גדול, שינוי זה מפחית תחלואה לבבית בעד 9%, מפחית היארעות שבץ מוחי בעד 14%, ומפחית תמותה מכלל הסיבות ב- 4%. בנושא הטיפול בהשמנת יתר, הרי ששמירת הקצב המטבולי על ידי אימוני התנגדות והפחתת השומן התוך-בטני תסייע בהצלחת התהליך. עם ההזדקנות, אימונים אלו משמרים את מסת השריר ובכך מפחיתים מצבירת השומן. השפעת אימוני ההתנגדות על שומני הדם שנויה במחלוקת, כאשר חלק מהמחקרים מראים אפקט מיטיב, ובעיקר לאלו הפעילים יותר.

אוכלוסיות מיוחדות

קשישים - אימוני ההתנגדות משפרים את התפקוד היומיומי של הקשיש, ובעיקר של השברירי יותר, תוך הפחתת הסיכון לנפילות ולשברים.

חולי אי ספיקת לב - בעבר, חולים אלו הוגבלו באימוני התנגדות עקב החשש כי הגברת הלחץ על הלב בעת החזרות באימון תחמיר את הפגיעה בשריר הלב. הסתבר, כי פגיעה זו אינה מתרחשת, כנראה עקב העומסים הנמוכים יחסית בהם הם מסוגלים להתאמן, כך שמבחינת הבטיחות נראה כי אין חשש. כצפוי, אימונים אלו מגבירים את כוח השרירים, וכן את מרחק ההליכה ב-6 דקות וסבולת השריר.

בטיחות

ממחקרים ומהניסיון הקליני, נראה כי אימוני ההתנגדות בקרב חולי לב הם בטוחים. כמובן, יש לקחת בחשבון את מצבו הרפואי הבסיסי של המתאמן, ניסיונו, הכושר הגופני והעומס המופעל. זרימת הדם לשריר הלב דווקא מתגברת באימוני כוח, עם סיכון מופחת לאיסכמיה. מנתוני תכניות שיקום לב אשר השתמשו באימוני התנגדות, נמצאו שיפורים בכוח ובסיבולת, וזאת ללא ארועי איסכמיה, שינויי לחץ דם משמעותיים, או הפרעות קצב - כך שאימוני כוח מבוקרים תחת השגחה נחשבים בטוחים גם באוכלוסיה זו.

הערכה רפואית טרם ההשתתפות

מטרת ההערכה הינה לאתר את אותם בודדים אשר מצבם אינו יציב דיו לביצוע אימוני התנגדות.

התוויות-נגד מוחלטות הן תעוקת לב בלתי יציבה, אי ספיקת לב בלתי מאוזנת, הפרעות בלתי נשלטות בקצב הלב, לחץ דם ריאתי מעל 55 ממ"כ, לחץ דם סיסטולי מעל 180/110, הצרות קשה וסימפטומטית של המסתם האאורטלי, אנדוקרדיטיס, מיוקרידטיס, פריקרדיטיס, דיסקציה של האאורטה ומחלת מרפאן. בחולי סוכרת, יש להמנע מאימונים בעומס גבוה (80% מהכח המירבי ומעלה) בנוכחות רטינופתיה מתקדמת.

קונטראינדיקציות יחסיות מצריכות התיעצות עם רופא טרם תחילת התכנית, והן כוללות נוכחות גורמי הסיכון העיקריים למחלת לב איסכמית, לחץ דם מעל 160/100, כושר ירוד (מתחת 4 MET במבחן מאמץ) מגבלות מוסקולוסקלטליות, ונוכחות קוצב/ ICD. בחולים עם HCM, אימוני התנגדות בעצימות נמוכה מאושרים על ידי AHA בנייר עמדה קודם. מומלץ כי חולים אשר עברו ארוע לבבי בעבר הקרוב יתאמנו במסגרת תכנית שיקום ופיקוח.

מבנה האימון

בהתחלת תכנית, יש לבצע את התרגילים בעומס קל-בינוני, לשם לימוד התנועה ומניעת "כיווצי השרירים" המיותרים. יש להקפיד על טווח תנועה מלא, ועומס כזה אשר יאפשר לבצע 8-12 חזרות, בסט אחד לכל קבוצת שרירים גדולה, פעמיים בשבוע. מעל גיל 50-60 ולחולים פעילים, ניתן להפחית את העומס ולהגביר את מספר החזרות ל-10-15. למתחילים, סט בודד מניב את אותם יתרונות של סטים מרובים, גוזל פחות זמן ומגביר היענות והתמדה. עם התקדמות היכולת, ניתן להוסיף סטים נוספים ולהעלות את העומס. המסמך המקורי מתאר בפירוט את מבנה התכנית המומלץ, וניתן ליצור קשר עם המחבר לשם הרחבה.

סיכום

נייר עמדה זה מוסיף באופן "רשמי" צורת פעילות נוספת לשיקום חולי לב, ומכיר בחשיבות אימוני ההתנגדות כתורמים לבריאות הלב וכלי הדם. לעומת המלצות הפעילות האירוביות, אשר ידועות שנים רבות, ולא השתנו בצורה מהותית בעדכון האחרון (אוגוסט 2007) – יש עוד הרבה מה ללמוד לגבי השפעת אימוני הכוח על האוכלוסיה הכללית ועל חולי הלב, במיוחד בקרב נשים. שימוש רב יותר בצורת אימון זו, לאור ההמלצות הנוכחיות, יאפשר לימוד מעמיק יותר של השפעת האימון ובניית מרשם טוב יותר לחולים ולבריאים.

מאת ד"ר גל דובנוב-רז,

מרכז תחום רפואת ספורט ופעילות גופנית לילדים,מחלקת ילדים, בי"ח "הדסה" הר-הצופים והמרכז לרפואת ספורט "הדסה אופטימל", ירושלים

Williams MA, et al. Resistance exercise in individuals with and without cardiovascular disease: 2007 update: a scientific statement from the American Heart Association Council on Clinical Cardiology and Council on Nutrition, Physical Activity, and Metabolism. Circulation 2007;116:572-84.

עגבנייה, הירק האהוב על מרבית האנשים. למען האמת, מבחינה מדעית, העגבנייה היא פרי. למרות שעגבנייה, בהשוואה לירקות אחרים, לא עשירה מחומרים מזינים, אך היא מכילה כמות מכובדת של ליקופן וויטמין C.  

ליקופן הוא קרוטנואיד בצבע אדום שנמצא בפירות וירקות אדומים. לליקופן יכולת לנטרל רדיקלים חופשיים והוא ידוע כנוגד חמצון רב עוצמה. משתמשים בליקופן בעיקר למניעה וטיפול בסרטן הערמונית, אך גם לטיפול בהגדלה שפירית של הערמונית (פרוסטטה). כמו כן מחקרים מצאו שליקופן מוריד בעשרות אחוזים את הסיכון ללקות בסרטן קיבה, מעיים, ריאה, לבלב וצוואר הרחם. נמצא שליקופן מקטין כמעט ב- 50% את הסיכון ללקות בהתקף לב. עגבניות בשלות מכילות יותר ליקופן מאשר עגבניות לא בשלות. לאחר עיבוד קולינארי ליקופן נספג בגוף בצורה טובה יותר, לכן עגבניות מבושלות מועילות יותר.

עגבניות הן מקור לחומצה פולית, אשר חיונית לפעילות תקינה של הלב ומערכת העצבים. בעגבנייה בגודל ממוצע ישנן כ-30 קלוריות, כמות זעומה של שומן, כמות מאוזנת של נתרן ואשלגן ואין כולסטרול.

למי שרוצה לרזות, מומלץ לשתות כוס מיץ עגבניות לפני האוכל, הדבר מקטין את התיאבון ומונע אכילת יתר.

מערכת IsraDoctor

צוות מדענים ישראלי גילה מה גורם להתפתחות לימפוציטית כרונית של תאי הסרטן. שימוש במידע הזה עזר להם ללמוד איך להילחם בתאים הסרטניים.

כל שנה, קרוב ל-27,000 מבוגרים ויותר מ-2,000 ילדים בארה"ב מגלים כי חלו בלוקמיה, היווצרות לא-תקינה ומוגברת של תאי דם במח העצם.

לוקמיה לימפוציטית מתפתחת כאשר תאי דם לבנים מסויימים, שנקראים B לימפוציטים או תאי B, נוצרים בדם, מוח עצם ובליטות לימפה.

אורך החיים של תא B נורמלי מוגבל על ידי מנגנון השמדה עצמי פנימי אבל, בתאי הסרטן, המנגנון הזה לא מתפקד. תאי B שלא הושמדו באופן עצמי ממשיכים לחיות ומכפילים את עצמם עד שלבסוף הם מצטברים בכמויות מסוכנות.

הצוות ממכון ווייצמן למדע, שבראשותו עומדת פרופסור עידית שחר מהמחלקה לאימונולוגיה של מכון ווייצמן ודוקטור מיכל הרן מהמכון ההמטולוגי במרכז הרפואי קפלן, גילה באחרונה מה גורם לתאים הסרטניים להישאר בחיים.

באמצעות פגיעה מכוונת וממוקדת במנגנון ההישרדות הצליחו המדענים לגרום לתמותה מוגברת של תאי הסרטן. תגלית זו, שפורסמה באחרונה בכתב העת המדעי  Proceedings of the National Academy of Sciences  (PNAS) עשויה להוות בסיס לפיתוח דרכי טיפול מתקדמות במחלה זו, ויתכן שגם במחלות אחרות בהם קיימת הצטברות של תאי דם לבנים מסוג B.

במחקר קודם, דר' מיכל שחר מצאה שקולטן מסויים, חלבון המצוי על פניהם של תאי B בריאים, ממלא תפקיד חשוב בהישרדותם של תאים אלה. לאור זאת הועלתה האפשרות שקולטן זה מעורב גם בהישרדותם החריגה של תאים ממאירים סוג B.

חברי קבוצת המחקר של פרופ' שחר, יחד עם צוות מדענים מאוניברסיטת ייל והמרכז לחקר הסרטן בניו-ג'רסי, בדקו תאי דם סרטניים שנלקחו מחולים בלוקמיה לימפוציטית כרונית, וגילו כי בתאים אלו מצויות רמות גבוהות הן של הקולטן וחלבון נוסף הנקשר אליו.

המדענית גילו החלבון שנקשר לקולטן מוביל לרצף אירועים תוך תאי, אשר מגביר את יכולת ההישרדות של התאים. לדוגמא, באחד מהאירועים נוצר חומר שעוזר לווסת את אורך החייהם של התאים. חומר זה גורם לייצור חלבון נוסף, אשר מונע את הפעלת המנגנון להשמדה עצמית.

הצוות  טיפל בתאים לימפוצטיים כרוניים בנוגדנים הנקשרים לקולטן, בולמים את הפעלתו וגורמים לתמותה משמעותית של התאים סרטניים.

נוגדנים אלה, המיוצרים על ידי חברת Immunomedics בניו-ג'רסי, מצויים בימים אלו בשלב הראשון של ניסויים קליניים לטיפול בסוגי סרטן שונים. ממצאי המחקר מספקים הסבר למנגנון פעולתם של הנוגדנים ובעקבותיו מתוכנן מחקר קליני שיבדוק את יעילות הנוגדנים בקרב חולים הסובלים מלוקמיה לימפוציטית כרונית.

פרופ' שחר: "אנו סבורים שהכמויות החריגות של הקולטן ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות המחלה, החל משלביה המוקדמים, וכי הן אחראיות ליכולת ההישרדות המוגברת של תאים סרטניים מסוג B. חסימה של הקולטן, או של שלבים אחרים במסלול ההישרדות שהוא מפעיל, עשויה לשמש בעתיד אמצעי יעיל למלחמה בסוגי סרטן נוספים, שמקורם בתאי דם מסוג B".

פורסם באישור   ISRAEL21c www.israel21c.org 

העובדה שקיים קשר בין מצבי חרדה להשמנה ידועה שנים רבות אלא שעד כה, כל המחקרים וכל הנסיונות לייצור תרופה שתפריד בין המצבים הללו ניכשלו, בטח מהבחינה המסחרית. אלא שהחדשנות היא אם כל ההמצאות ומסתבר, מתוצאות של מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב, שאותו המשדר (או נורוטראנסמיטר, Neurotransmitter, בלעז) שמפעיל את מערכת הבקרה של התיאבון בגוף הוא גם הטרמוסטט שמווסת את מערכת היחסים שקיימת בין חרדות להשמנת יתר, במיוחד באזור הבטן. למסקנה הזו מגיע מחקר שמתפרסם החודש (בתחילת יולי) במגזין Nature Medicine ושנערך באוניברסיטה הידועה הזו. המחקר, שנערך על עכברים, מצא שככל שגברה החרדה אצל העכברים כך גם התפתחו שכבות שומן באזור הבטן. הסיבה לתופעה הזו התגלתה במחקר והסיבה לקשר שבין חרדה להשמנת יתר נעוצה בכך שכאשר הגוף נמצא בלחץ מתחילה שרשרת חלבונית במוח, שרשרת שנקראת נורופפטייד Y (NPY - Neuropeptide Y ), לפעול בהתלהבות מרבית, לייצר הרבה יותר מכפי שהיא מייצרת כאשר הגוף אינו בלחץ .
המחקר הוכיח שאפשר לחסום (בעזרת חומר שיתואר בהמשך) את פעילות השרשר�